top of page
  • תמונת הסופר/תRotem A. Oreg

שלוש מילים שצריך להיגמל מהן

עודכן: 21 במאי 2023

אחת הבעיות הכי גדולות שיש לישראלים המבקשים להגן על מעמדה בעולם היא בעיית השפה: לא האנגלית, אלא הליברלית. כמי שנולדו וגדלו במדינת ישראל אנחנו לעתים קרובות חסרים את עולם המונחים והניואנסים הדרושים כדי לתקשר בצורה אפקטיבית עם מי שהשנים המעצבות שלהם לא היו בישראל. כמובן שזה לגיטימי ואף אחד לא אשם בכך, אבל חשוב מאוד שמי שמבקש להגיע לקהל ליברלי או פרוגרסיבי ידע גם איך לדבר עם קהל שכזה (ולא לדבר אל קהל שכזה).


בסדנאות "איך לדבר ליברלית" אנחנו מציגים חמישה עקרונות כלליים לשיח ליברלי - שקיפות, תקווה, חוויה מקומית, אמפתיה ושיפור עצמי - אבל גם שמים על השולחן טיפים פרקטיים יותר, כמו טעויות נפוצות ואיך להימנע מהן.


חמשת העקרונות לשיח ליברלי, שמועברים בהרצאות "איך לדבר ליברלית".(תמונות: Flaticon).

אחד הטיפים הכי שימושיים שאנחנו מדברים עליהם הוא "מילים שכדאי להיגמל מהשימוש בהן" - כי הן גורמות ליותר נזק מאשר תועלת.


המילה הראשונה היא "מורכב". גם בנות הדוד שלה, "מסובך" ו-"ניואנסים", בעייתיות לא פחות. לא כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא לא מורכב - מי כמונו יודע שכן - אלא שאי אפשר לנסות להתחמק מלדבר עליו ברצינות ע"י התחבאות מאחורי "המורכבות" שלו.

נאמר זאת כך: כמו שמעולם לא היה אדם שאמרו לו "תירגע" - ונרגע; כך מעולם לא היה אדם שאמרו לו "תשמע, הסכסוך הוא מורכב" והתשובה שלו הייתה "אה, בסדר, אז בוא נדבר על משהו אחר". מי שמוצא את עצמו מנהל שיחה על ישראל, עם ישראלי, מחפש לשמוע את המורכבות - זו ההזדמנות שלנו להעלות אותה.

זו ההזדמנות לספר על המתח שבין "יהודית" לבין "דמוקרטית", על ההיסטוריה הכאובה של משאים ומתנים כושלים ועל כך שלמרות שהמשך השליטה ביהודה ושומרון אינה בת-קיימא, גם נסיגה חד-צדדית לא תבטיח שלום ויציבות בשני הצדדים. אנחנו צריכים להביא איתנו את המורכבות אל השיח, אך מבלי להשתמש במילה "מורכב".


המילה השנייה שכדאי להיגמל ממנה היא "טרור". כישראלים, יש לנו קונוטציה ברורה על המילה טרור - פגיעה בחפים מפשע. טרור הוא רקטות על יישובים אזרחיים או אוטובוסים מתפוצצים בערים הגדולות, ולכן כל אדם הגון יתנגד לטרור.

הבעיה היא שבאנגלית, ובעיקר בקרב צעירים בארה"ב, למילה טרור יש קונוטציה הפוכה: ילידי שנות ה-90 וה-2000 גדלו בצל המלחמה בטרור - לא רק המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, שהתגלו ככושלות, אלא גם הפרות זכויות אדם שביצע הממשל האמריקאי בבית, מהאזנות לאזרחים אמריקאים ועד מתקן העינויים בגוואנטנמו. לא-אחת ניתן להיתקל בתפיסה - שראוי לציין, היא לא בלתי-מבוססת - לפיה "הממשלה" תצדיק כל פעולה שלה על ידי שימוש במילה "טרור".


והמילה השלישית, ואולי החשובה ביותר, היא "להסביר" על הטיותיה. לא רק כי אף אחד לא אוהב כשמסבירים לו, בוודאי בעידן של התפוצצות מידע שבו קל לחשוב שאנחנו יודעים הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים באמת. אבל לא פחות חשוב מכך, ההתמקדות ב-"הסברה" רומזת, גם אם באופן לא-מודע, שלישראל יש בעיית שיווק - ובשעה שאנחנו בהחלט יכולים לשפר את הדימוי שלנו, לישראל יש בעיה חמורה לא פחות במוצר.

זה לא משנה מה הדעות הפוליטיות שלנו או למי אנחנו מצביעים, המצב הבסיסי שבו ישראל שולטת במיליוני בני אדם ביהודה ושומרון הוא מצב בעייתי מאוד מבחינה מוסרית, ויש גבול לכמה אפשר להגן עליו גם אם אנחנו ממש רוצים. לכן, המשימה החשובה ביותר - ואולי גם הקשה ביותר - של מי שמבקשים להגן על ישראל היא להיות מסוגלים להודות בטעויות שלה ובכישלונות שלה, ולדבר בכנות על מה אפשר וצריך לעשות כדי שיהיה פה טוב יותר.

Comentarios


bottom of page