זה היה שבוע פוליטי מאוד בעבור הברית הישראלית-דמוקרטית - החל מההודעה על ביקור נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ועד הפגישה עם ראש ועדת החוץ והביטחון רם בן ברק אבל השבוע הזה התחיל באירוע חשוב לא-פחות, פוליטי לא-פחות - במפגש עם משלחת של מנהיגים פרוגרסיבים שהגיעו לארץ בסיוע AIPAC.
המפגש היה אמנם לא פורמלי (כמו שתראו בתמונה), אבל השיחה הייתה רצינית מאוד. התמודדנו עם שאלות קשות: מאיך אפשר להיות ציוני וליברלי (ברור שאפשר) ועד האם יש הבדל בין השאיפה הציונית לרוב יהודי במדינת ישראל לבין ניסיונות רפובליקניים לשמר רוב לבן באמריקה (ברור שיש).
זו לא הייתה שיחה פשוטה - אבל היא הייתה פורייה. היא הייתה פורייה כי אף אחד מאיתנו לא ניסה להסתיר את הביקורת שיש לו על דברים שקורים בישראל: טל הוכמן, אחראית קשרי הממשל בשדולת הנשים, דיברה על המאבק של השדולה כדי להפוך הפלות לנגישות יותר. עוה"ד אלמוג דיין, מייסדת פורום קשת הצדק - משפטנים למען זכויות הלהט"ב ומנכ"לית עמותת מועדון ספורט גאה, דיברה על הייצוג של חברי הקהילה הגאה בכנסת. אני דיברתי על זה שלצערי אין פתרון מהיום-למחר לסכסוך הישראלי-פלסטיני אבל שעדיין יש כל כך הרבה מה לעשות כדי לשפר את החיים של כולנו, ישראלים ופלסטינים גם יחד.
וככה בונים גשר: על ידי התמקדות בערכים המשותפים שלנו, אבל לא כדי להתעלם מנקודות המחלוקת בינינו. התמקדות בערכים המשותפים שלנו ובמאבקים שאנחנו מובילים כדי לקדם אותם היא מה שמאפשר לנו לא רק לנהל דיון מעמיק, ביקורתי ומקיף על ישראל, על הסכסוך ועל היחסים שלנו עם ארה"ב, אלא גם מה שמאפשר לנו להפוך את שתי החברות שלנו - הישראלית והאמריקאית - לטובות יותר, חופשיות יותר וצודקות יותר.
ובשביל זה אנחנו פה.