מכל התמונות של ביקור ביידן, זו התמונה שאני אזכור - נשיא ארצות הברית, האדם החזק בעולם, כורע ברך בפני ניצולות שואה, מקשיב לסיפורים שלהן ומבטיח שלא ייתן לזוועות העבר לחזור על עצמן. מתי בפעם האחרונה ראיתם את נשיא ארצות הברית כורע ברך?
אין פוליטיקאי בארה"ב שמכיר יותר טוב את ישראל, אתגריה והצרכים שלה מאשר ג'ו ביידן. ביקורו בימים האחרונים הוא הוכחה למחויבות שלו - ושל ארצות הברית - לביטחון ולשגשוג של ישראל, ולעצם קיומה כמדינה יהודית-דמוקרטית.
היו הרבה תוצאות חיוביות לביקור, אבל אנחנו נרצה להתמקד בשתיים מהן: החתימה של ביידן ושל ראש הממשלה לפיד על מזכר שיעצים את שיתופי הפעולה בתחומי טכנולוגיה, בריאות והגנת הסביבה, והמחויבות של המנהיגים להבטיח "חופש, דמוקרטיה ושגשוג" לכל תושבי האזור.
הראשון יחזק את יחסי ארה"ב-ישראל בכל הנוגע לאג'נדה אזרחית, החיונית לתחרות האסטרטגית של ארה"ב עם סין; ליכולת שלנו לזהות ולהתמודד עם המגפה העולמית הבאה; ולהבטיח את הישרדות המין האנושי על כדור הארץ. השני מבטיח שאנחנו לא שוכחים שלמרות שפתרון לא נראה סביר בשנים הקרובות, אנחנו עדיין מחויבים לשלום ישראלי-פלסטיני.
בריאיון עם יונית לוי, לאחר שנשאל על הקולות במפלגה הדמוקרטית הקוראים להגביל את שיתוף הפעולה עם ישראל, הנשיא השיב ש-"הם מעטים והם טועים". הוא הבהיר שישראל היא חברה ושותפה של ארה"ב, ושהוא לא רואה תרחיש שבו מפלגתו מתרחקת מישראל.
בשעה שהוא צודק, החלק האחרון של דבריו לא מובטח אלא תלוי בעשייה שלנו: זו האחריות שלנו, כישראלים ליברלים, להבטיח שהמפלגה הדמוקרטית לא מתרחקת מישראל - ולהפך.
להרחיב את שיתופי הפעולה שלנו בתחומי האקלים, הבריאות והטכנולוגיה זו דרך אחת לכך. התחייבות לשלום וקידום צעדים בוני אמון, מה שישראל עשתה, זו דרך נוספת. גם בניית קואליציות של ליברלים בישראל ובארה"ב, אקטיביסטים, עמותות ומנהיגים, שזה בדיוק מה שהברית הישראלית-דמוקרטית עושה - ואנחנו מבטיחים שיש למה לחכות!