"היה זה הטוב שבזמנים, היה זה הרע שבזמנים", כך נפתח הספר "בין שתי ערים", ובשעה שנכתב במקור על לונדון ופריס אין ספק שזהו גם המקרה של וושינגטון וירושלים.
היה זה הטוב שבזמנים עבור יחסי ארה"ב-ישראל: נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג מתקבל בבית הלבן בידי מנהיגי העולם החופשי, נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן וסגנית הנשיא קמאלה האריס, שאישררו את המחויבות ההיסטורית של ארה"ב לישראל, לביטחונה ולשגשוגה. הנשיא הרצוג וסגנית הנשיא האריס השיקו יוזמת אקלים משותפת, שתמנף את הניסיון של ישראל בהתפלת מים ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה, ובכך לא רק תשפר את הנגישות למים באזור אלא גם תקדם שיתופי פעולה, הבנה ולבסוף גם שלום. בקונגרס האמריקאי, הנשיא הרצוג נשא נאום חגיגי לכבוד הדמוקרטיה הישראלית התוססת, וזכה למחיאות כפיים ממאות מחוקקים אמריקאים, שעות בלבד אחרי שבית הנבחרים האמריקאי אימץ החלטה התומכת בישראל.
היה זה הגרוע שבזמנים עבור יחסי ארה"ב-ישראל: נשיא ארה"ב הבהיר שהוא מודאג מ-"יציבותה ועתידה" של ישראל, לאור ההפיכה המשפטית המתרחשת. ראש ממשלת ישראל לא הוזמן ולא יוזמן בקרוב לבית הלבן, בשל הדאגה של הממשל מהחקיקה ומהשלכותיה על הדמוקרטיה הישראלית, "ליבת" יחסי ארה"ב-ישראל לפי ביידן. מחוץ לממשל, מכון ברוקינגס פרסם מחקר, לפיו לא פחות מ-10% מהאמריקאים לא רואים בעמדות נגד יהודים כאנטישמיות (ועוד 31% "לא יודעים"), ו-12% מהאמריקאים מחזיקים בעמדות שליליות לגבי ציונות.
אבל יש להסתכל מעבר לשבוע הנוכחי. יחסי ארה"ב-ישראל הם יותר מאשר רק פגישה בבית הלבן, נאום או סקר: ישראל משתנה במהירות וכך גם אמריקה. בשעה שיחסי ישראל עם השמרנים בארה"ב הם טובים (ויש שיאמרו, טובים מדי), אנחנו לחלוטין צריכים לשפר את יחסינו עם ליברלים אמריקאים.
הנשיא ביידן, סגנית הנשיא האריס, ורוב מוחץ של המנהיגים הדמוקרטים הם ידידי אמת של ישראל, תומכים ותיקים במסעה בעקבות השלום והצדק - הדור הבא של המנהיגים הוא זה שצריך לעבוד איתו, להציע לו נראטיב ליברלי לישראל שהם יכולים להזדהות איתה, ולעבוד יחד על סוגיות צדק חברתי: כולנו יודעים שלישראל יש המון עבודה שנותרה במאבק בשינויי אקלים, באפליה מגדרית, במאבק בגזענות, בקידום זכויות להט"ב ובעוד המון נושאים אחרים - וכך גם אמריקה. אין שום סיבה בעולם לא לעבוד יחד.