ה השבוע השלישי והאחרון שלי בסן דייגו, קליפורניה. התכנית שאני משתתף בה, מכון האנסן למנהיגות, היא אחת החוויות המעשירות והמעצימות שזכיתי לחוות, ואני יכול לכתוב עליה במשך שעות. בינתיים, יש שיעור אחד שאני רוצה לחלוק: שהתיאוריה מאחורי המשימה שלנו, לפיה שיתופי פעולה בין ליברלים בישראל ובארה"ב הם אפשריים כשהם מבוססים על ערכים משותפים, הוכיחה את עצמה.
הייתה לי ההזדמנות לדבר עם עשרות מנהיגים מקליפורניה בשלושת השבועות האחרונים, מהחברה האזרחית, מהאקדמיה ומהפוליטיקה. לא שאלתי ישירות אבל לפי שיחותינו הם כולם מהצד הליברלי של המפה. רובם המכריע לא מתעניין ביחסים בינלאומיים ובפרט לא בישראל, ובשעה שלפעמים היו להם שאלות על מדיניות ספציפית, ביקור ביידן או על הקיפאון המדיני, ישראל פשוט לא תפסה חלק מרכזי בתשומת הלב שלהם. שיחות על טרור, רקטות או הגרעין האיראני פשוט היו חסרות טעם - אבל כאשר נושאים "אזרחיים" עלו, בפרט כאלה הקשורים לערכים ליברליים, שיחה אמיתית החלה להיווצר.
המקבילים שלי מארה"ב התלהבו לשמוע על מדיניות ההפלות של ישראל, על המאבק לשוויון זכויות לקהילה הגאה ועל איך אפשר למסגר שינויי אקלים כאתגר ביטחון לאומי במדינה שמתמודדת עם איומים צבאיים וסמי-צבאיים. החלפנו רעיונות ושיטות בנוגע להעלאת מודעות לבריאות הנפש, שמשפיעה על כמעט כל אתגר אחר; על המאבק לחופש דת ולחופש מדת; ועל "החיים עצמם" - חינוך, בריאות ודיור - על חשיבותם לחברה חופשית וצודקת. וכן, דיברנו על הסכסוך - מזווית ביקורתית, מקיפה ומורכבת, שמבקשת להבין ולא רק "לפתור".
זה לא הימנעות משאלות קשות, או התעלמות מהמחלוקות בינינו, או Pinkwashing או Greenwashing - זו התמקדות בערכים המשותפים שלנו, שהם היסוד לכל דבר שאנחנו עושים. אם אנחנו רוצים לבנות בניינים אנחנו חייבים להשקיע ביסודות - אותו הדבר לגבי גשרים. בימים האחרונים סיכמנו את הפרטים לדיאלוג הבא שלנו, גשר נוסף בין ליברלים בשני צידי האוקיינוס - ובשעה שעדיין אי אפשר לשתף את כל הפרטים אנחנו יכולים לומר שיש סיבה מצוינת לסמן את ה-14 באוגוסט ביומנים שלכם!