(פורסם במקור ב-Ynet)
חודש לפני הבחירות לכנסת: בשבוע האחרון נחשפו שני מקרים שבהם מחוקקים דמוקרטים בכירים הזהירו מקביליהם בישראל מפני שילוב "גורמים קיצוניים" כדבריהם בממשלות עתידיות, לעתים תוך התייחסות ספציפית לחה"כ איתמר בן גביר.
את האזהרה הראשונה חשף העיתונאי ברד רביד כשפרסם כי יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, רוברט מננדז (דמוקרט מניו ג'רזי), התריע בפני יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו כי שילוב חה"כ בן גביר בממשלתו יפגע ביחסים הדו-מפלגתיים של ארה"ב עם ישראל. האזהרה השנייה הגיעה מהטוויטר, כאשר חבר הקונגרס בראד שרמן (דמוקרט מקליפורניה) צייץ כי הוא קורא למנהיגים ישראליים "מכל הקשת הפוליטית" להחרים "קיצונים כמו בן גביר", בטענה שערכיהם עומדים בניגוד לערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וש-"קיצונים" (כך במקור) מעין אלו יפגעו ביחסי ארה"ב-ישראל.
לפני שננתח יותר לעומק, שווה להתעכב על זהותם של השניים: מננדז נחשב לסמן הניצי של המפלגה הדמוקרטית ולידיד ותיק של ישראל; שרמן אמנם חבר בשדולה הפרוגרסיבית אבל הדבר לא הפריע לו לפעול ארוכות למען ישראל בקונגרס (כולל הגדלת הסיוע הכספי והעברת השגרירות לירושלים) ואף נתמך בידי הממסד הפרו-ישראלי לכהן כיו"ר ועדת החוץ של הקונגרס עם עזיבתו של אליוט אנגל (שהודח בפריימריז בניו יורק ב-2020). שניהם, מננדז ושרמן, התנגדו להסכם הגרעין עם איראן ומננדז גם סיכן את הקריירה הפוליטית שלו בעימות פומבי עם הנשיא-דאז אובמה בנושא זה.
מה משמעות האזהרה? ניתן לפרש אותה כאיום, כניסיון אמריקאי לנהוג בישראל כמדינת חסות שניתן להתערב במערכת הפוליטית שלה. להבנתי, וציוץ של שרמן מחזק זאת, הכוונה היא אחרת: מננדז ושרמן רואים את המגמות והתהליכים שקורים אצלם בבית, ובראשן התחזקות האגף הפרוגרסיבי שבחלקים ממנו היחס לישראל נע בין חוסר-סבלנות (כי לשיטתם ישראל, בשליטתה בשטחים, לא עומדת בערכים המצופים מבעלת ברית משמעותית) לבין עוינות של ממש. עוד מגמה פנים-אמריקאית היא ההתחזקות של כוחות פופוליסטיים בתוך ארה"ב, שפועלים נגד המוסדות ומשתפים פעולה עם תומכי עליונות-לבנה - ולמרות כל ההבדלים בין המדינות, הבדלים שמחוקקים שבקיאים במדיניות חוץ כמו מננדז ושרמן מבינים, הם מותחים קו בין מה שמכונה MAGA Republicans לבין "גורמים קיצוניים" בישראל.
בראייתם, מננדז ושרמן הם החברים שמנסים לשכנע את ישראל לא לעלות על ההגה אחרי שזו שתתה יותר מדי. האזהרה של מננדז ושרמן מגיעה, לדברי האחרון, כי חברים אומרים אמיתות קשות כשיש צורך - ודווקא בתור נציגי האגף הפרו-ישראלי המובהק של המפלגה הדמוקרטית, מננדז ושרמן מעריכים שיש צורך. מננדז ושרמן יודעים שעם כל אתגריה ישראל היא מדינה דמוקרטית, עם בתי משפט עצמאיים ותקשורת חופשית, שמיעוטים בה הם אזרחים שווי זכויות ושעשתה בשנים האחרונות צעדים משמעותיים בתחומים כמו פלורליזם דתי, שוויון מגדרי ומאבק בשינויי האקלים. הם גם יודעים שיהיה להם קשה מאוד "להגן" על ההישגים האלו אם בממשלה הבאה ישולבו אותם "גורמים קיצוניים", שבראייתם הם בני-דמותם הישראליים של הצועדים בשארלוטסוויל, מכחישי תוצאות הבחירות והמסתערים על גבעת הקפיטול.
בשדולה הפרוגרסיבית בקונגרס חברים כמה וכמה מחוקקים שמזדהים כ-"ציונים פרוגרסיביים", שטוענים שניתן לתמוך בערכים כמו צדק וזכויות אדם ובמקביל לחזק את השותפות עם ישראל - ולמעשה, שבתור דמוקרטיה שנמצאת בתהליך שיפור מתמיד, לתמוך בישראל הוא הדבר הפרוגרסיבי לעשות. מחוקקים צעירים כמו חברי הקונגרס ריצ'י טורס (ניו יורק), שונטל בראון (אוהיו) ומי שבסבירות גבוהה יצטרף אליהם בנובמבר, מקסוול פרוסט (פלורידה) הם שותפים יקרים מפז לישראל, שכדי לשמור על מעמדה הדו-מפלגתי באמריקה חייבת לתחזק קשר עם ציונים פרוגרסיביים. ישראל יכולה לעזור לאותם ציונים פרוגרסיביים אם תוכיח שהיא פועלת לשילוב מלא של ערביי ישראל בחברה, להבטחת חופש דת לכולם, לשיפור השוויון המגדרי וכמובן לחתירה לשלום עם הפלסטינים (גם כאשר הוא רחוק מאוד). ישראל גם יכולה להקשות מאוד על בעלי בריתה במפלגה הדמוקרטית, ממננדז ושרמן ועד טורס ובראון, אם תקדם חקיקה ומדיניות המנוגדים לכל אלו.
יחסי ישראל והמפלגה הדמוקרטית - לא רק מפלגת השלטון באמריקה אלא גם המפלגה שזוכה לתמיכת רוב אזרחי אמריקה, רוב צעירי אמריקה ורוב יהודי אמריקה - נמצאים במשבר. העמקת השבר תסכן את הברית האסטרטגית של ישראל וארה"ב, באופן שעשוי לפגוע בכך היבט של חיינו כאן בארץ - מהסיוע הביטחוני לצה"ל ועד ההשקעות הזרות שמניעות את קטר ההייטק. ישראל היא מדינה ריבונית שמקבלת החלטות בעצמה (וטוב שכך) אבל כשידידיה הגדולים אומרים לה שהיא שיכורה, אולי כדאי שתזמין מונית.